החלטה בתיק ע"מ 36166-07-11

בבקשה המונחת בפניי, ביקשו המבקשים (המשיבים בהליך העיקרי), כי אצווה  על הסרת ההגבלה בדבר פרסומו של פסק הדין, כפי שניתן  על ידי ביום 4.11.13, בע"מ 36166-07-11.

הבקשה -

נטען כי סעיף 154 (ג) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) התשכ"א - 1961 (להלן:"הפקודה") הקובע כי הדיון בפני בית המשפט יערך בדלתיים סגורות, אינו חל על ערעורים לפי סעיף 119א לפקודה.

נטען כי בהתאם לסעיף זה, כל ערעור לפי פרק ב' לחלק ט' של הפקודה יישמע בדלתיים סגורות ומכאן, שיש להחיל הוראה זו אך ביחס לערעורי מס העוסקים בקביעת שומות הכנסה שהוצאו לנישומים, מה שאין כן בענייננו.

נטען כי בהליך העיקרי דנן, אין המדובר בערעור העוסק בקביעת הכנסה אלא בערעור מכוח סעיף 119א(ו), שעניינו גביית חובות מס ולא עצם קביעתם.

נטען כי אין בנמצא בקשה לנהל את הליכי הערעור, מושא תיק זה, בדלתיים סגורות, וכל שכן, אין החלטה שיפוטית, המורה כך. לשיטת המבקשים, גם אם היה מדובר בערעור שחלה עליו הוראת סעיף 154(ג) לפקודה, לא בהכרח מתחייבת המסקנה, כי קיים איסור פרסום גם על פסק הדין. נטען כי נדרשת הוראה מפורשת האוסרת פרסומו של פסק דין ובית משפט זה, מעולם לא התבקש לאסור פרסומו של פסק הדין.

נטען בנוסף, כי גם אם היתה תחולה להוראת סעיף 154(ג) עדיין לא היה בכך כדי למנוע את פרסומו של פסק הדין שכן אין בו חשיפה של סוד מסחרי בר הגנה, אשר מי מהמשיבים בבקשה זו, גילה, מיוזמתו, אגב דיון בערעור.

נטען כי פסק הדין מתמקד כולו, בחובות מס שנוצרו לחברת רב אור ובהתנהלות המשיבים שנועדה לסכל גביית חובות אלה ומכאן גם חשיבותו הציבורית של פסק הדין, המחייבת פרסומו ברבים.

לאור האמור ביקשו המבקשים כי תוסר ההגבלה בדבר אי פרסומו של פסק הדין וכן, כי בית המשפט יורה, שהכיתוב "בדלתיים סגורות", יוסר מההליך.

תגובת המשיבים (המערערים בהליך העיקרי) -

מתגובת המשיבים לבקשה עולה, כי התנגדותם לפרסום פסק הדין מבוססת על שלושה טעמים עיקריים: הראשון - כי על פי דין אין לפרסם את פסק הדין. השני - כי הבקשה לוקה בחוסר תום לב המחייב דחייתה והשלישי - כי בבסיס הבקשה, כך נטען,  עומדים שיקולים זרים.

המשיבים סבורים, כי אין די בקריאת סעיף 154 (ג) לבדו, כדי להבין את תכלית החוק ויש לקרוא הוראות חוק נוספות מאוחרות יותר, היוצרות יחד איזון בין מהותו ואופיו של ההליך מול רשויות המס לבין הזכות לדיון פומבי. המשיבים מפנים להוראות סעיף 231 לפקודה הקובע חובת סודיות כללית על כל מי שממלא תפקיד על פי הפקודה, ולסעיף 232 לפקודה, המגביל את אפשרות מסירת המידע לבית המשפט רק לכדי "הדרוש לעשות כן להפעלת הוראות הפקודה".

נטען כי כמשקל נגד למתן היתר למסור מידע סודי לבית המשפט בהליכים לפי הפקודה, נקבע כי ערעורי מס יתנהלו בדלתיים סגורות ומשכך, קמה תחולה גם להוראות סעיף 70 (א) לחוק בתי המשפט האוסר פרסום "אלא ברשות בית המשפט".

נטען כי בית המשפט הדן בערעור על פי הפקודה, ממלא תפקיד רשמי בביצוע הפקודה ולכן, גם עליו חל סעיף 231. נטען כי בית המשפט הדן בערעורים על פי הפקודה, שהראיות והטענות המובאות בפניו כפופות כולן  להוראות סעיפים 231 ו-232 לפקודה, חייב לנהוג בהן חובת סודיות ומכאן נגזרת חובתו לנהל את ההליך בדלתיים סגורות.

נטען בנוסף כי סעיף 142 (א) לחוק ערך מוסף תשל"ו -1976 (להלן:"החוק"), קובע שלושה מקרים בהם ניתן למסור מידע ובכלל זה, האמור בסעיף קטן (א)(2) שעניינו מי שנדרש לגלות עובדה בהליך משפטי לפי חוק המיסים. נטען בנוסף, כי סעיף 142 (ב) לחוק קובע כי על מקבל המידע, תחול אותה חובת סודיות.

נטען כי האיזון בין הדרישה כלפי אזרחי המדינה לגלות לרשויות המס כל מידע העשוי להיות רלוונטי לקביעה ולגבייה של מס המגיע לאוצר המדינה, לבין הכוח שנמסר לרשויות המס לחקור, לתפוס ולגלות כל מידע,  בא לידי ביטוי בין היתר, בידיעה ובמודעות כי מידע כאמור לא יפורסם.

בתיק זה, כך נטען, התנהלו ההליכים בדלתיים סגורות עוד מראשיתם ובפרוטוקול הדיון בפני כב' הנשיא אלון ביום 10.1.12, נרשם מפורשות כי המדובר בהליך המתנהל בדלתיים סגורות. הואיל והמבקשים לא מחו על כך, בזמן אמת, כי אז, נכון להיום, חל איסור פרסום על ההליך שהתנהל בדלתיים סגורות, זאת מכוח הקבוע בחוק בתי המשפט.

נטען כי בתיק זה, הובאו בפני בית המשפט ראיות מתיקי השומה של חברת רב אור שלא הייתה צד להליך, וכן ראיות הנוגעות למערערים, הנתונות להוראות הסודיות שבפקודה ונראה, כי הפירוט הרב  בפסק הדין בנוגע לראיות אלו, נכתב מתוך הנחה כי מדובר בהליך המתנהל בדלתיים סגורות.

נטען כי מטעם זה, אין להתיר את פרסום פסק הדין הכולל כאמור פירוט עובדתי נרחב של עניינים שנדונו בהליך, שמראשיתו ועד סופו התנהל בדלתיים סגורות.